על חיות מחמד וייעוץ פנג שואי. 

 הכרתי בשבוע שעבר את נעמה אריאל מאלפת כלבים. היא מעדיפה את התואר "תקשורת עם כלבים". הכלבה שהצטרפה אליה הייתה מקסימה ממושמעת ועליזה. בזכותה נזכרתי בחוב שלי לידידתי איילת המסודרת מסדרת הבתים לכתוב על המשמעות של חיות מחמד בבית.

איילת שאלה אותי "האם יש כזה דבר כמו יותר מדי חיות?"

וודאי שיש יותר מדי.

אז כמה זה יותר מדי?

 לפני התשובה בואו ונבדוק מה המשמעות של חיית מחמד.

חיה זו חיה, כלומר בלי להיכנס למוקש על תבוניותם של זנים אלה ואחרים רק אומר שאף אחד מאלה שאני מכירה לא שוטפת כלים, לא משתינה באסלה, ולא מתפרנסת בעצמה.

מה הן כן עושות ?

ראשית - תנועה. מתרוצצות קופצות מזנקות מעופפות ושוחות.

שנית - משמיעות קולות או רעשים (ציוצי שיר, קרקור צפרדע, יללות, נביחות איןסופיות מהמרפסת, סתם כי עבר חתול למטה) ושלישית - בלגן !

מחמד. איזו מילה מתוקה! חמד, חמודי, חומדת. אנחנו פשוט אוהבים אותם את היצורים האלה. אוהבים לראות אותם מרגע שהם נולדים גורים בעלי עיניים ענקיות. סוחפים את הסימפטיה שלנו, את כל יצרי ההורות וההגנה. הם מגרים את בלוטות השעשוע שלנו. הם ממלאי מקום לבן לוויה, חבר או מגן. יש להם תפקידים פסיכולוגיים אסתטיים ואף שימושיים בחיי האדם.

 במשקפת הפנג שואי שלי החיות הן בראש וראשונה תוספת יאנג למשפחה.

היאנג yang )) הוא הצד הפעיל והחיוני  vital )) בחיינו. בעקרון דרוש איזון בין היאנג בחיינו והיין (yin ) שהוא הכוח הפסיבי והמקבל. אך כוח, או משמעות, היין לבדו היא מוות ולכן דרושה ,מנה, גדולה יותר של יאנג.                                                כוח היאנג הוא זה שמוביל אותנו להתפתח לצמוח וליצור.

 כאשר מדובר בסיטואציה שבה חסרה שמחת חיים או תנועה בבית מומלץ ביותר להביא חיית מחמד. היתרונות של טיפול בעזרת בעלי חיים כבר הוכחו מזמן. לא במקרה צצו כל פינות הליטוף בקיבוצים ורכיבה טיפולית ופינות חי בגנים ובבתי הספר. הם לא רק מצגת לימודית.

 השייכות שנוצרת בין כלב לאדם עמוקה ולעיתים חזקה כמו קשר זוגי.  (ומי שיך למי? על כך גרסאות בפנטזיות מציאותיות בסרטים כגון "המסע המופלא הביתה" משנת 1993 שלא לדבר על "101 דלמטים" של וולט דיסני).

 בטוקיו באחת הכיכרות הידועות והסואנות ביותר ניצב פסל ברונזה גדול של כלב המנציח סיפור נוגע ללב.  הכלב היה מלווה את בעליו לתחנת הרכבת כל בוקר וחוזר ללוותו בסוף היום בשובו חזרה הביתה. הכלב הנאמן לא הבין את דבר מותו של הבעלים ונשאר להמתין לו בכניסה לתחנה. הקרובים באו ואספוהו הביתה, אך הוא מיאן לוותר וברח לתחנת הרכבת שוב ושוב עד שהם נואשו. הכלב אימץ את מקום מושבו בפתח התחנה עד יום מותו, כאשר רוכלים ועוברים ושבים דואגים להאכילו. (גם סיפור אמיתי זה הוסרט פעמיים הגרסה האחרונה משנת 2009 שם הסרט "האצ'י" ובתפקיד הבעלים מככב ריצ'רד גיר החביב). סביב הפסל יש כבר אג'נדה לסיטואציית פנג שואי בפני עצמה...

בביתנו בירושלים היו זמנים שחיו איתנו כלבתנו עם חמש גוריה, אחד מהם נשאר איתנו עד שיבה טובה, ועוד התרוצצו בין הסירים והכסתות צמד חתולות אם ובת יחד עם ארבעת הילדים שלנו. זו הייתה תקופה מאד יאנגית בחיינו. למזלנו חיינו בבית עם גינה רחבת ידיים כשלביתנו נושק שדה פתוח וקסום של טבע פראי לא מבוית ולא מטופח.

 חיות נחשבות מקבילות לשלב האש במחזור השינויים הקוסמי על פי העקרונות של פנג שווי. אש היא האלמנט של הביטוי של הפריון ושל השגשוג. זמן השיא של מיצוי פוטנציאל. כאשר יש יותר מדי אש בסביבה שלנו אנחנו "נשרפים" כמו נורה מותשת. עודף אש יש לרסן. כפי ששמים אבנים במעגל סביב המדורה של הקומזיץ.

 לעומת המרחבים שהיו לחיות שלנו בביתנו עם הגינה עברתי חוויה אחרת לחלוטין בהקשר לחתולים.

ידידה שלי נסעה לארץ רחוקה מאד והשאירה מפתח בידי חברה אחרת שתאכיל את חתוליה. באחד הימים הקרובים לשובה היא התקשרה אלי בהיסטריה שקרה משהו למנעול הדלת והחברה לא הצליחה לפתוח את הדירה. זו הייתה דירה בקומה שלישית גבוהה וידידתי ביקשה שאם צריך אפרוץ את הדלת ואאכיל את החתולים כי היא אינה משיגה את חברתה ומאד דואגת. קראתי לפורץ מנעולים שמכיר אותי אך הוא סירב בתוקף לפעול כיוון שאני לא בעלת הדירה ואין לו סמכות בשום פנים ואופן לבצע דבר שכזה. שמענו יללות רבות מבעד לדלת וליבנו נחמץ.

בסמוך לכניסה לדירה היה הפתח לגג, סגור בדלתית ועליו חצי מנעול אותו הצלחנו לפתוח. שון, בני הצעיר שהיה באותו הזמן כבן שתים עשרה, עלה  איתי לגג. בנקודה מסוימת של הגג הצלחנו לצפות באלכסון במרפסת הדירה ובה ראינו כמה חתולים שקלטו את נוכחותנו מייללים בהתרגשות מרעב וצמא.

  עזבנו בעודנו מטכסים עצה ובדרך קנינו שק של אוכל חתולים. הבעיה החמורה יותר הייתה לספק מים לחתולים. שון הגאון הפליא אותי ברעיון מקורי. בבית שלנו הוא הצטייד ברובה המים האימתני שקנה לקרבות הקיץ וג'ריקן מים. עוד הבאנו שקיות ניילון עדינות של סנדוויצ'ים אותן קל לחתולים לפרוץ. שבנו לדירה הנעולה עלינו לגג ופתחנו במבצע ההצלה. השלכנו שקיות ממולאות באוכל במסירות שלא יביישו שחקני בייסבול, קלענו בקשת מעבר למעקה הגג לכיוון המרפסת. החתולים תפסו במהרה את גשם הברכה של המן שהגיע משמיים  והתנפלו על האוכל. שון בינתיים התאמן לקלוע עם זרנוק המים לתוך הקערות שהיו מפוזרות.

מזווית נקודת התצפית שלנו ראינו מגיחים למרפסת, שכל גודלה מטר על שני מטר לערך, עוד ועוד חתולים. עוד ועוד ועוד ועוד. במהומה ספרנו עשרים ושבע חתולים.

 אחרית דבר... עצובה. ידידתי אמנם חזרה ואף חתול לא מת אך בעקבות הריח והמטרד התלוננו השכנים, בעלי הבית פינו את השוכרת והחתולים פונו לכלבייה בפאתי ירושלים. מעט מהם אומצו מחדש.

  כן איילת, בהחלט יש כזה דבר יותר מדי.

כמה זה יותר מדי? כאשר אנחנו מאבדים שליטה והחיות מנהלות אותנו.